ברונכיוליטיס אצל תינוקות: מה קורה ומתי לפנות?

מה זה ברונכיוליטיס?

ברונכיוליטיס היא דלקת של הסימפונונים, צינורות האוויר הקטנים ביותר בריאות. אצל תינוק הצינורות האלה צרים מאוד, ולכן גם נפיחות קטנה וקצת ליחה מספיקות כדי שהנשימה תהיה מהירה ורועשת.

את רוב המקרים גורם נגיף RSV, שמתפשט בעיקר בסתיו ובחורף. גם נגיפים אחרים, כמו נגיפי שפעת, פארא־אינפלואנזה, רינו־וירוס ומטא־פנאומו־וירוס, יכולים לגרום לה. ההנחיות הבריטיות מתייחסות לילדים עד גיל שנתיים, והשכיחות הגבוהה ביותר היא בשנה הראשונה.

חשוב להבחין בין שני מושגים שמתבלבלים ביניהם. RSV הוא שם של נגיף. ברונכיוליטיס היא שם של מחלה. אצל ילד גדול או מבוגר אותו נגיף גורם לרוב להצטננות פשוטה, ורק אצל תינוקות, שדרכי האוויר שלהם קטנות, הוא מגיע לסימפונונים וגורם לתמונה שמדאיגה הורים.

מה ההבדל בין ברונכיוליטיס לברונכיטיס ולדלקת ריאות?

השמות דומים, וההבדל ביניהם הוא בעיקר המקום שבו נמצאת הדלקת והגיל שבו היא שכיחה:

ההבחנה נעשית בבדיקה גופנית. ברוב המקרים של ברונכיוליטיס לא צריך צילום חזה או בדיקות דם, וההנחיות מציינות שבדיקות שגרתיות כאלה לא משנות את הטיפול. הרופא יכול להחליט אחרת כשהתמונה לא אופיינית.

איך זה מתחיל, ואיך זה מתפתח?

ההתחלה נראית כמו הצטננות רגילה: נזלת, אף סתום, לפעמים חום קל. אחרי יום או יומיים מצטרפים שיעול, נשימה מהירה, ולעיתים צפצוף שנשמע בנשיפה או חרחורים שנשמעים בחזה.

הורים רבים מופתעים מכך שהמצב מחמיר דווקא בימים השלישי עד החמישי. זה המהלך הצפוי, ולא בהכרח סימן שמשהו השתבש. אחרי השיא רוב התינוקות משתפרים בהדרגה. השיעול הוא האחרון שעוזב, ולפי שירות הבריאות הבריטי הוא יכול להימשך כמה שבועות.

תינוק עם אף סתום מתקשה לינוק או לשתות מבקבוק, כי הוא נושם דרך האף. לכן אכילה חלקית היא אחד הדברים החשובים שכדאי לעקוב אחריהם. אצל תינוקות צעירים מאוד, בעיקר בחודשים הראשונים, הסימן הראשון יכול להיות דווקא הפסקה קצרה בנשימה או ירידה בערנות, עוד לפני שיש שיעול בולט.

איך בודקים בבית אם התינוק מתאמץ לנשום?

אין צורך במכשיר כדי להתרשם ממאמץ הנשימה. כשהתינוק רגוע או ישן, הרימו את הבגד וצפו בחזה ובבטן במשך דקה:

• קצב. ספרו נשימות במשך דקה שלמה. נשימה שנראית מהירה מהרגיל, או מהירה מכדי לאכול בנחת, היא מידע שכדאי למסור לרופא.
• שקעים. העור נמשך פנימה בין הצלעות, מתחת לבית החזה, או בגומה שמעל עצם החזה.
• נחיריים. הנחיריים מתרחבים בכל שאיפה.
• אנקה. קול קצר של אנקה בסוף כל נשיפה.
• ראש מתנדנד. אצל תינוק קטן, תנועה של הראש קדימה ואחורה עם כל נשימה.

סרטון קצר בטלפון של הנשימה, כשהחזה חשוף, עוזר מאוד לרופא שמשוחח איתכם או שבודק את התינוק אחר כך. אם יש בבית מד רוויון, זכרו שהוא כלי משלים. מראה הנשימה, הצבע והאכילה חשובים יותר ממספר בודד על המסך.

מה עוזר בבית?

אין תרופה שמקצרת את המחלה. הטיפול הוא תמיכה עד שהגוף מתגבר על הנגיף:

• אכילה בכמויות קטנות ותכופות. קל יותר לתינוק לאכול מעט בכל פעם מאשר ארוחה מלאה עם אף סתום.
• ניקוי האף. טיפות מי מלח ושאיבה עדינה בפתח הנחיר יכולות להקל לפני האכלה. שאיבה עמוקה אינה מומלצת.
• מעקב אחרי חיתולים רטובים. מיעוט ניכר בשתן הוא סימן שהתינוק לא מקבל מספיק נוזלים.
• סביבה בלי עשן. עישון בבית, גם במרפסת, מחמיר תסמינים נשימתיים אצל תינוקות.
• טיפול בחום לפי הנחיית רופא הילדים, אם התינוק אי־שקט.
• שינה בטוחה. השכבה על הגב, על משטח שטוח, בלי כריות להגבהה. גם כשהאף סתום, ההמלצות לשינה בטוחה לא משתנות.

ההנחיות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ושל NICE הבריטי אינן ממליצות באופן שגרתי על אינהלציות מרחיבות סימפונות, על סטרואידים או על אנטיביוטיקה בברונכיוליטיס. אם התינוק קיבל טיפול כזה, אל תפסיקו אותו על דעת עצמכם. שאלו את הרופא שנתן אותו.

גם אדים, תרופות שיעול וטיפולים טבעיים לא הוכחו כמועילים במחלה הזו. דבש אסור מתחת לגיל שנה.

מה קורה אם צריך אשפוז?

רוב התינוקות עוברים את המחלה בבית. חלק קטן זקוקים לאשפוז קצר, בדרך כלל כי הם לא אוכלים מספיק או כי רמת החמצן שלהם נמוכה. בבית החולים הטיפול הוא עדיין תמיכה: חמצן כשצריך, נוזלים או האכלה דרך צינורית כשהתינוק מתקשה לשתות, ושאיבת הפרשות מהאף.

הורים לפעמים מצפים לתרופה מיוחדת שתינתן במחלקה, ומתאכזבים כשהיא לא ניתנת, אף שזה בדיוק המהלך המקובל. המטרה היא לעזור לתינוק לנשום ולאכול עד שהנגיף נחלש. כשהתינוק אוכל היטב ושומר על חמצן תקין באוויר החדר, הוא חוזר הביתה, גם אם עדיין משתעל.

מתי פונים מיד?

תינוקות שנולדו מוקדם, תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים, ותינוקות עם מחלת לב או ריאה ברקע נמצאים בסיכון גבוה יותר למהלך קשה. אצלם כדאי להתייעץ עם רופא כבר בתחילת המחלה. גם כשאין סימן דחוף, תחושה של הורה שמשהו לא בסדר היא סיבה טובה להיבדק באותו יום.

כמה זמן התינוק מדבק, ומתי חוזרים למעון?

הנגיפים שגורמים לברונכיוליטיס עוברים בטיפות, במגע ידיים ובמשטחים. תינוק מדבק בעיקר בימים הראשונים של המחלה, אבל אצל תינוקות צעירים הנגיף יכול להמשיך להיות מופרש זמן מה גם אחרי שהם מרגישים טוב יותר.

חזרה למעון מתאימה כשאין חום, הנשימה רגועה, והתינוק אוכל כרגיל. שיעול שנשאר לבדו אינו בהכרח סיבה להישאר בבית. אם יש בבית אח או אחות שנולדו לפני זמן קצר, כדאי לשמור על הפרדה ככל האפשר ועל שטיפת ידיים קפדנית.

מה קורה אחרי ברונכיוליטיס?

רוב התינוקות מחלימים לגמרי. אצל חלק מהם מופיעים בחודשים הבאים צפצופים עם כל הצטננות. זה לא אומר בהכרח שיש להם אסתמה, אבל זה דפוס שכדאי לעקוב אחריו. על ההבדלים בין הסוגים כתבנו במאמר צפצופים אצל תינוקות, ועל ההבחנה בהמשך הילדות במאמר אסתמה או וירוס.

בדיקה אצל רופאת ריאות ילדים מתאימה כשהצפצופים חוזרים שוב ושוב, כשהשיעול לא עובר חודש ויותר אחרי המחלה, או כשהתינוק אושפז ונשארו שאלות. גם תינוק שנולד מוקדם ועבר ברונכיוליטיס קשה מרוויח מבדיקה מסודרת, וכתבנו על כך במאמר מעקב ריאות לפגים. פירוט על הבירור נמצא בעמוד שיעול ממושך וצפצופים אצל ילדים.

אילו תינוקות נמצאים בסיכון גבוה יותר?

רוב התינוקות שחולים בברונכיוליטיס בריאים לגמרי לפני כן. ובכל זאת, יש קבוצות שאצלן המחלה נוטה להיות קשה יותר, וכדאי שההורים יכירו אותן מראש:

• תינוקות צעירים מאוד, בעיקר בחודשים הראשונים לחייהם.
• פגים, ובמיוחד מי שנזקקו לתמיכה נשימתית או לחמצן בפגייה.
• תינוקות עם מחלת לב מולדת או עם מחלת ריאה כרונית.
• תינוקות עם מחלה עצבית־שרירית או עם בעיה במערכת החיסון.
• חשיפה לעשן בהריון או אחרי הלידה.

אצל התינוקות האלה כדאי לפנות לרופא כבר בימים הראשונים של המחלה, גם אם הנשימה עדיין נראית סבירה, ולשאול מראש מה תוכנית הפעולה אם המצב מחמיר בלילה או בסוף שבוע.

מה עושים כשיש בבית עוד ילדים?

ברוב המקרים הנגיף מגיע הביתה דרך אח או אחות מהגן. אצלם הוא נראה כמו נזלת ושיעול קלים, ולכן קשה לזהות אותו בזמן. כמה הרגלים פשוטים מקטינים את הסיכוי שהתינוק יידבק: שטיפת ידיים כשחוזרים מהגן, הימנעות מנשיקות על הפנים של התינוק כשהאח מצונן, ומגבת נפרדת.

אם התינוק כבר חולה, האחים בדרך כלל לא צריכים להישאר בבית בגללו. מה שחשוב הוא לשים לב לתינוקות אחרים במשפחה, למשל בני דודים צעירים מאוד או פגים, ולהימנע מביקורים אצלם עד שהמחלה חולפת.

מה כדאי לבדוק כל כמה שעות בזמן המחלה?

בימי השיא, בעיקר בלילה, עוזר לעבור על רשימה קצרה כל כמה שעות. היא לא מחליפה את התחושה שלכם, אבל היא מסדרת את המחשבה:

1. האם הנשימה רגועה, או שיש שקעים, אנקה ונחיריים מתרחבים?
2. כמה התינוק אכל מאז הפעם האחרונה, בהשוואה לרגיל?
3. מתי היה החיתול הרטוב האחרון?
4. האם הוא ער ומגיב כשהוא לא ישן, או ישנוני באופן חריג?
5. האם צבע השפתיים והפנים רגיל?

רישום קצר של התשובות, יחד עם שעת החום ומה שקיבל, יעזור לרופא שיבדוק אותו בבוקר או במיון. אם התשובה לאחת השאלות מדאיגה, אל תחכו לבוקר.

אפשר למנוע ברונכיוליטיס?

אי אפשר למנוע כל הדבקה, אבל אפשר להקטין את הסיכון: שטיפת ידיים לפני שמרימים את התינוק, להרחיק אותו בחודשים הראשונים מאנשים מצוננים, להימנע מנשיקות על הפנים מאורחים, ולשמור על בית בלי עשן. הנקה, כשהיא מתאפשרת, קשורה בסיכון נמוך יותר למחלה קשה.

לתינוקות בסיכון גבוה, ובשנים האחרונות גם לקבוצות רחבות יותר, קיימים אמצעי מניעה נגד RSV, חלקם ניתנים לתינוק וחלקם בהריון. הזכאות וההמלצות משתנות לפי גיל, עונה, מצב רפואי וקופת החולים, ולכן כדאי לשאול עליהם את רופא הילדים או את הצוות שמלווה את ההריון לפני תחילת החורף.

שאלות נפוצות

אין באמור תחליף לייעוץ רפואי, אבחון או טיפול. המידע כללי ונועד להסברה בלבד. יש להיוועץ ברופא לגבי כל שאלה רפואית, ולא להסתמך על תוכן באתר לצורך החלטה טיפולית. במצוקה נשימתית חריפה פנו למיון או חייגו 101.

ד״ר מרים אמונה אופק

מומחית לרפואת ילדים ומחלות ריאה בילדים. את ניסיונה צברה בבית החולים איכילוב, בשיבא תל השומר ובקופת חולים מאוחדת. כיום היא מקבלת במרפאתה הפרטית, עולם הריאות, ברמת השרון.

על הרופאה