אסתמה או וירוס: איך מבדילים אצל ילדים?

למה כל כך קשה להבדיל?

משום שהריאות יודעות להגיב רק בכמה דרכים. שיעול, צפצופים וקוצר נשימה הם התגובה של דרכי האוויר לכל גירוי, בין שמדובר בווירוס חולף ובין שמדובר ברגישות כרונית. בנוסף, וירוסים הם הגורם השכיח ביותר להתקפי אסתמה אצל ילדים, ולכן גם ילד עם אסתמה ”מתחיל מהצטננות”.

יש קושי נוסף בגיל הרך: פעוטות אינם יכולים לבצע בדיקת תפקודי ריאות רגילה. האבחנה נשענת על מה שההורים רואים בבית, ועל מה שהרופאה שומעת בבדיקה.

מה ההבדלים בין וירוס לאסתמה?

אף שורה בטבלה אינה מכרעת לבדה. המשקל המצטבר של כמה מהן, לאורך זמן, הוא שבונה את האבחנה.

מה לא עוזר להבדיל בין השניים?

כמה סימנים שהורים נשענים עליהם, ואינם מבחינים בין וירוס לאסתמה:

• חום. גם התקף אסתמה מתחיל פעמים רבות ממחלה ויראלית עם חום. חום אינו שולל אסתמה.
• צבע הליחה. ליחה צהובה או ירקרקה אינה מוכיחה זיהום חיידקי, ואינה שוללת אסתמה.
• ”זה ירד לו לריאות”. המשפט הזה מתאר את שני המצבים באותה מידה.
• שיפור אחרי אנטיביוטיקה. מחלה ויראלית משתפרת מעצמה בתוך ימים, ולכן קל לייחס את השיפור לתרופה שניתנה באותו זמן.
• צילום חזה תקין. באסתמה הצילום תקין ברוב המקרים.

מה שכן מבחין הוא החזרתיות, והנסיבות שבהן התסמינים מופיעים. לכן הטבלה שלמעלה שואלת על דפוס, ולא על אירוע בודד.

מה זה צפצופים ויראליים?

דרכי האוויר של תינוקות ופעוטות קטנות. כשווירוס גורם לנפיחות קלה של הרירית ולהפרשות, המעבר נעשה צר והאוויר ”שורק” בדרכו החוצה. זה יכול לקרות בכל הצטננות, לחלוף בתוך ימים עד שבועות, ולחזור בהצטננות הבאה.

ילדים רבים שמצפצפים רק בזמן וירוסים מפסיקים לצפצף עם הגדילה, כשדרכי האוויר גדלות. לכן ילד בן שנתיים שצפצף שלוש פעמים בחורף אינו בהכרח ”ילד אסתמטי”, וההורים שלו אינם צריכים להתייחס אליו כך.

מנגד, אצל חלק מהילדים הצפצופים בגיל הרך הם הביטוי הראשון של אסתמה. הסימנים שמעלים את הסבירות לכך: אקזמה או אלרגיה אצל הילד, אסתמה אצל אחד ההורים, וצפצופים שמופיעים גם בלי הצטננות. הרחבה על הגיל הצעיר ביותר: צפצופים אצל תינוקות.

איך הרופאה מגיעה לאבחנה?

בשלושה שלבים שמצטברים זה לזה.

סיפור מדויק. כמה אירועים היו, כמה זמן נמשך כל אחד, מה קרה ביניהם, ומה עזר. יומן קצר שההורים מנהלים במשך כמה שבועות שווה לעיתים יותר מכל בדיקה.

בדיקה, ומדידה כשאפשר. מגיל 5 עד 6 מבצעים ספירומטריה, ולעיתים חוזרים עליה אחרי משאף מרחיב. ההנחיות האירופיות לגילי 5 עד 16 ממליצות לא לקבוע אבחנה של אסתמה על סמך הסיפור בלבד, וגם לא על סמך בדיקה חריגה אחת.

ניסיון טיפולי מוגדר. כשהתמונה אינה חד־משמעית, ובעיקר מתחת לגיל 5, נותנים טיפול לתקופה קצובה ובודקים מה השתנה. ניסיון כזה מועיל רק אם קובעים מראש מה ייחשב שיפור, ומתי מפסיקים כדי לראות אם התסמינים חוזרים.

לפעמים התשובה בסוף הביקור היא ”עדיין לא יודעים”. זו תשובה לגיטימית, כל עוד מצורפת אליה תוכנית: מה עושים בהצטננות הבאה, ומתי נפגשים שוב.

מה אפשר לעשות בבית כדי לעזור לאבחנה?

• לנהל יומן פשוט. תאריך, מה היה (שיעול, צפצופים, קושי בנשימה), האם הייתה נזלת, ומה ניתן.
• להקליט. צפצוף או שיעול לילי בסרטון קצר. רופאה יכולה ללמוד הרבה משלושים שניות.
• לשים לב לנסיבות. האם זה קורה אחרי ריצה, אצל סבתא עם החתול, או בכל פעם שמנקים אבק.
• לא להפסיק ולא להתחיל טיפול לבד. שינוי עצמאי במשאפים מקשה להבין מה עובד.

כשיש אבחנה של אסתמה, הטיפול בה מסודר וברור. הפירוט נמצא בעמוד אסתמה בילדים, והדרכה לשימוש נכון במשאף נמצאת במאמר איך משתמשים במשאף עם ספייסר.

מתי לפנות לעזרה דחופה?

האם אפשר לאבחן אסתמה אצל תינוק או פעוט?

אצל ילדים מתחת לגיל חמש האבחנה מורכבת יותר, כי אי אפשר לבצע אצלם בדיקת נשימה רגילה, ורבים מהם מצפצפים עם וירוסים ומפסיקים כשהם גדלים. ההנחיות הבינלאומיות מתייחסות לכך במפורש: בגיל הזה האבחנה נשענת על דפוס התסמינים, על הסיפור המשפחתי ועל התגובה לניסיון טיפולי מוגדר בזמן.

יש כמה סימנים שמחזקים את החשד לאסתמה בגיל הצעיר: צפצופים שמופיעים גם בין הצטננויות, שיעול או נשימה מאומצת בזמן משחק, צחוק או בכי, אקזמה או אלרגיה למזון אצל הילד, ואסתמה אצל אחד ההורים. ילד שמצפצף רק בזמן וירוס, ובין לבין נושם ומשחק כרגיל, מתאים יותר לתמונה של צפצופים ויראליים.

לפעמים התשובה הכנה היא שעדיין מוקדם לדעת. במקרים כאלה מטפלים לפי מה שרואים, וממשיכים לעקוב. על הנושא הזה הרחבנו במאמר צפצופים אצל תינוקות, ועל המחלה הנפוצה בגיל הינקות במאמר ברונכיוליטיס אצל תינוקות.

אילו בדיקות עוזרות לאבחן אסתמה בילדים?

מגיל חמש עד שש בערך אפשר להוסיף לסיפור מדידה. ההנחיות האירופיות לאבחון אסתמה בילדים ממליצות לבסס את האבחנה על בדיקות, ולא על תסמינים בלבד, כשהילד מסוגל לבצע אותן.

בדיקה תקינה ביום שבו הילד מרגיש טוב אינה שוללת אסתמה, כי המחלה משתנה מיום ליום. לכן לפעמים חוזרים על הבדיקה בזמן תסמינים. פרטים על הבדיקות במרפאה נמצאים בעמודים ספירומטריה לילדים ותפקודי ריאות במאמץ.

מה המשמעות של ניסיון טיפולי?

כשהתמונה לא חד־משמעית, הרופאה עשויה להציע תקופה מוגדרת של טיפול מונע, ואז להעריך מחדש. הרעיון פשוט: אם התסמינים פוחתים בבירור בזמן הטיפול וחוזרים כשמפסיקים אותו, זה מחזק את האבחנה של אסתמה.

כדי שהניסיון ייתן תשובה, צריך לעמוד בכמה תנאים:

• לקבוע מראש כמה זמן הוא יימשך ומתי נפגשים שוב.
• לתת את הטיפול כל יום, בטכניקה נכונה. משאף שלא מגיע לריאות לא יכול להוכיח דבר. איך עושים את זה מוסבר במאמר איך משתמשים במשאף עם ספייסר.
• לנהל יומן תסמינים פשוט לפני הטיפול ובמהלכו, כדי להשוות בין התקופות.
• לא להפסיק או לשנות את הטיפול באמצע על דעת עצמכם.

שיפור קל בלבד, או שיפור שחל בדיוק כשעונת הווירוסים נגמרה, אינו מספיק כדי לקבוע אבחנה. בסוף התקופה נפגשים, עוברים יחד על היומן, ומחליטים אם להמשיך, לשנות או להפסיק. גם תוצאה של ”לא השתנה דבר” היא מידע שימושי, כי היא מכוונת את הבירור לסיבות אחרות. ההבדל בין משאף מונע למשאף הקלה מוסבר במאמר משאף מונע או משאף הקלה.

האם ילדים מתגברים על אסתמה?

חלק מהילדים שמצפצפים בגיל הרך מפסיקים לצפצף בגיל בית הספר, בעיקר אלה שהצפצופים שלהם הופיעו רק עם וירוסים. אצל אחרים התסמינים נמשכים, נעלמים לתקופה, ולעיתים חוזרים בגיל ההתבגרות או בבגרות. אין דרך לדעת מראש בוודאות מה יקרה אצל ילד מסוים.

מה שכן ידוע הוא שאסתמה מאוזנת מאפשרת לרוב הילדים לישון, ללמוד ולעסוק בספורט כמו כל ילד אחר. לכן המטרה המעשית אינה לנחש את העתיד, אלא להגיע לשליטה טובה בתסמינים עכשיו, ולבדוק מדי פעם אם עדיין צריך את הטיפול. בביקורות התקופתיות בודקים גם את הצורך בטיפול, כי הוא יכול להשתנות עם הגיל ועם העונות. מידע על הגישה לטיפול ולמעקב נמצא בעמוד אסתמה בילדים.

איך מנהלים יומן תסמינים שעוזר לאבחנה?

יומן פשוט הוא אחד הכלים השימושיים ביותר בהבחנה בין אסתמה לווירוסים חוזרים. הוא לא צריך להיות מסודר או מושלם. מספיקה שורה אחת ביום, בטלפון או על דף במקרר.

מה כדאי לרשום:

• האם היה שיעול או צפצוף, ובאיזה חלק של היום.
• האם הילד התעורר בלילה בגלל שיעול או קושי בנשימה.
• האם היה חולה באותו זמן: חום, נזלת, הקאות.
• האם התסמינים הופיעו בזמן משחק, ריצה, צחוק או בכי.
• האם ניתן משאף הקלה, וכמה זמן אחרי זה המצב השתפר.
• חשיפות מיוחדות: עשן, אבק, חיות, מזג אוויר קר, ביקור בבית אחר.

אחרי כמה שבועות מתגלה בדרך כלל דפוס. אם כל התסמינים מתרכזים בימי הצטננות וחולפים איתם, התמונה נוטה לכיוון ויראלי. אם הם מופיעים גם בשבועות ”נקיים”, בלילות או בזמן משחק, זה מידע שמחזק את הכיוון של אסתמה.

הקלטת וידאו קצרה של הילד בזמן צפצוף או שיעול מוסיפה מידע שקשה לתאר במילים, בעיקר כשבזמן הביקור הוא נושם כרגיל. על שיעול שמתרכז בשעות הלילה כתבנו במאמר שיעול לילי אצל ילדים.

שאלות נפוצות

אין באמור תחליף לייעוץ רפואי, אבחון או טיפול. המידע כללי ונועד להסברה בלבד. יש להיוועץ ברופא לגבי כל שאלה רפואית, ולא להסתמך על תוכן באתר לצורך החלטה טיפולית. במצוקה נשימתית חריפה פנו למיון או חייגו 101.

ד״ר מרים אמונה אופק

מומחית לרפואת ילדים ומחלות ריאה בילדים. את ניסיונה צברה בבית החולים איכילוב, בשיבא תל השומר ובקופת חולים מאוחדת. כיום היא מקבלת במרפאתה הפרטית, עולם הריאות, ברמת השרון.

על הרופאה