משאף מקל ומשאף מונע לילדים: מה ההבדל?

למה יש שני סוגים של משאפים?

באסתמה קורים שני דברים במקביל. השרירים סביב דרכי האוויר מתכווצים, וזה מה שגורם לקוצר נשימה ולצפצופים בזמן התקף. מתחת לזה יש דלקת שקטה ברירית, שהופכת את דרכי האוויר לרגישות לגירויים כמו וירוסים, מאמץ או אוויר קר.

משאף מקל מטפל בהתכווצות. משאף מונע מטפל בדלקת. לכן אחד לא מחליף את השני, ולילד עם אסתמה מתמשכת נרשמים לעיתים קרובות שניהם. דימוי שעוזר לילדים: המקל הוא כמו מטף שמכבה שריפה קטנה, והמונע הוא מה שמקטין את הסיכוי שהיא תפרוץ מלכתחילה.

מה ההבדל בין המשאפים במבט אחד?

אצל חלק מהילדים, בעיקר מתבגרים, הרופא בוחר במשאף משולב אחד שמשמש לשני התפקידים. במקרה כזה ההוראות שונות, ויש להקפיד על התוכנית שנכתבה לילד.

מה עושה משאף מקל כמו ונטולין?

סלבוטמול מרפה את השרירים סביב דרכי האוויר. ההשפעה מורגשת בתוך דקות ונמשכת כמה שעות. משתמשים בו בזמן שיעול, צפצופים או קוצר נשימה, ולפעמים לפני פעילות גופנית, לפי הנחיית הרופא.

תופעות לוואי שכיחות הן רעד קל בידיים ודופק מהיר, והן חולפות בדרך כלל תוך זמן קצר. אצל ילדים צעירים מאוד הוא ניתן דרך ספייסר עם מסכה, כי כך התרופה מגיעה לריאות ולא נשארת בפה.

המשאף המקל לא מטפל בדלקת. ילד שמסתדר רק איתו, אבל זקוק לו שוב ושוב, נשאר עם דרכי אוויר רגישות. כדאי שהמשאף המקל יהיה זמין בכל מקום שבו הילד נמצא: בבית, בתיק, בגן או בבית הספר, ובטיולים.

מה עושה משאף מונע?

רוב המשאפים המונעים מכילים סטרואיד בשאיפה במינון נמוך. הם מפחיתים את הדלקת בדרכי האוויר, ובכך מפחיתים את מספר ההתקפים ואת הצורך במשאף המקל. ההשפעה נבנית בהדרגה במשך ימים עד שבועות, ולכן חשוב להשתמש בהם כל יום, גם כשהילד מרגיש טוב.

כמות הסטרואיד שמגיעה לגוף ממשאף קטנה בהרבה מזו של סירופ או כדורים. כדי להפחית תופעות מקומיות כמו צרידות או פטרייה בפה, שוטפים את הפה או שותים מים אחרי השימוש. הרופא עוקב אחרי הגדילה כחלק מהמעקב השגרתי.

יש גם טיפולים מונעים אחרים, וגם משאפים שמשלבים שתי תרופות. אצל מתבגרים, ההנחיות הבין־לאומיות של GINA כוללות גם גישה שבה משאף משולב אחד משמש גם למניעה וגם להקלה. איזו גישה מתאימה לילד מסוים, הרופא מחליט לפי הגיל, החומרה והתגובה לטיפול.

האם סטרואידים בשאיפה בטוחים לילדים?

זו השאלה ששואלים הכי הרבה הורים, ובצדק. המילה "סטרואידים" מעוררת חשש, בעיקר בגלל מה שידוע על סטרואידים בכדורים או על חומרים שמשמשים לבניית שרירים. הסטרואידים שבמשאף שייכים לקבוצה אחרת, והם ניתנים במינון נמוך ישירות לדרכי האוויר.

מחקרים הראו שבמינונים שבשימוש אצל ילדים יכולה להיות השפעה קטנה על קצב הגדילה בתחילת הטיפול, ולכן הרופא מודד את הגובה בכל ביקור ומשתמש במינון הנמוך שמספיק. מנגד, אסתמה שאינה מאוזנת חושפת את הילד להתקפים, ללילות בלי שינה, לימי היעדרות, ולעיתים לצורך בסטרואידים בכדורים, שהחשיפה אליהם גדולה יותר.

אם יש לכם חשש, שתפו את הרופא. שיחה פתוחה טובה יותר מהפחתה שקטה של המינון בבית.

איך משתמשים נכון במשאף?

גם התרופה הנכונה לא תעבוד אם היא לא מגיעה לריאות. אצל רוב הילדים, ובוודאי מתחת לגיל 5 או 6, המשאף ניתן דרך ספייסר:

1. מנערים את המשאף ומחברים אותו לספייסר.
2. הילד יושב או עומד, ומצמיד את המסכה לפנים או את הפייה לפה.
3. לוחצים פעם אחת על המשאף.
4. הילד נושם נשימות רגילות דרך הספייסר, או נשימה איטית ועמוקה אחת עם עצירה קצרה, לפי מה שהוסבר לכם.
5. אם נרשמה יותר ממנה אחת, ממתינים מעט, מנערים שוב וחוזרים על הפעולה.
6. אחרי משאף מונע, שוטפים את הפה או שותים.

כדאי להביא את המשאף והספייסר לכל ביקור, ולהראות לרופא איך הילד משתמש בהם. טעויות קטנות בטכניקה הן סיבה שכיחה לכך שהטיפול נראה לא יעיל.

איך יודעים שהאסתמה לא מאוזנת?

לפי GINA, אלה הסימנים שכדאי לשים לב אליהם בארבעת השבועות האחרונים:

• תסמינים ביום יותר מפעמיים בשבוע.
• התעוררות בלילה בגלל שיעול או קוצר נשימה, אפילו פעם אחת.
• צורך במשאף המקל יותר מפעמיים בשבוע.
• הגבלה בפעילות: הילד מפסיק לרוץ, נמנע מספורט או נשאר מאחור.

כל אחד מאלה הוא סיבה לבדוק את הטיפול עם הרופא: אם הטכניקה נכונה, אם המשאף המונע נלקח בפועל כל יום, ואם צריך להתאים את הטיפול. בדיקת תפקודי ריאות מגיל 5 עד 6 נותנת מדד אובייקטיבי שמשלים את התחושה של הילד וההורים. ילדים שמתנשמים בעיקר בספורט ימצאו מידע נוסף במאמר קוצר נשימה במאמץ אצל מתבגרים. על המעקב במרפאה אפשר לקרוא בעמוד אסתמה בילדים.

מה זו תוכנית פעולה לאסתמה?

תוכנית פעולה היא דף קצר שהרופא ממלא יחד איתכם. היא אומרת מה לוקחים בכל יום, מה עושים כשמופיעים תסמינים, ומתי פונים לעזרה. כדאי שעותק שלה יהיה בבית, אצל סבים וסבתות ובגן או בבית הספר.

התוכנית בנויה בדרך כלל משלושה מצבים: מצב יציב, מצב של החמרה שבו מוסיפים טיפול לפי ההוראות, ומצב חירום. היא אישית, ולכן לא מעתיקים תוכנית של ילד אחר ולא משנים אותה בלי הרופא.

האם תינוקות ופעוטות מקבלים משאף מונע?

אצל ילדים מתחת לגיל 5 קשה לאבחן אסתמה בוודאות, כי רבים מהם מצפצפים רק עם הצטננויות ומפסיקים עם הגיל. לכן הרופא שוקל טיפול מונע לפי הדפוס: כמה פעמים היו צפצופים, כמה הם היו קשים, האם היה צורך במיון או באשפוז, והאם יש אלרגיות או אסתמה במשפחה.

כשמתחילים טיפול מונע בגיל הזה, ההנחיות ממליצות לראות אותו כניסיון לתקופה מוגדרת ולבדוק אם הוא עזר. אם לא היה שיפור, לא ממשיכים מתוך הרגל, אלא חוזרים לבדוק את האבחנה ואת הטכניקה. מידע נוסף על הגיל הצעיר נמצא במאמר צפצופים אצל תינוקות.

מה צריך לדעת הגן או בית הספר?

ילד עם אסתמה צריך גישה למשאף המקל גם כשהוא לא בבית. כדאי למסור לצוות משאף מסומן בשם הילד, ספייסר אם הוא משתמש בו, ועותק של תוכנית הפעולה. רוב הילדים לא צריכים לקחת את המשאף המונע במסגרת, כי הוא ניתן בבית בבוקר ובערב.

שווה לעבור עם הגננת או המורה על שלושה דברים: איך נראים אצל הילד תסמינים, מתי נותנים את המשאף המקל, ומתי מתקשרים להורים או לעזרה רפואית. ילדים גדולים יותר יכולים להחזיק את המשאף בעצמם, בהסכמת הצוות. לפני טיולים שנתיים ופעילות ספורט ארוכה כדאי לוודא שהמשאף לא ריק ושהוא נמצא בתיק.

כל כמה זמן צריך לבדוק את הטיפול?

אסתמה משתנה עם הגיל, עם העונות ועם ההיענות לטיפול. לכן גם ילד שמרגיש טוב צריך ביקור מעקב קבוע, בתדירות שהרופא קובע. בביקור בודקים את איזון התסמינים, את הטכניקה, את הגדילה, ולפעמים מבצעים שוב ספירומטריה.

כשהאסתמה יציבה לאורך כמה חודשים, ההנחיות מאפשרות לשקול הפחתה הדרגתית של הטיפול המונע. כשהיא לא יציבה, בודקים קודם את הבסיס: האם המשאף נלקח, האם הטכניקה נכונה, האם יש בבית עישון או אלרגן, ורק אחר כך שוקלים להוסיף. כך נמנעים מהעלאת טיפול שלא הייתה נחוצה.

גם למתבגרים יש שיקולים משלהם. הם לוקחים יותר אחריות על המשאפים, ולפעמים מפסיקים בשקט את המונע כי הם מרגישים טוב או מתביישים בו. שיחה ישירה איתם, ולא רק עם ההורים, היא חלק מהביקור.

ביקור מעקב טוב לפני תחילת החורף ולפני חזרה ללימודים בספטמבר עוזר להגיע לתקופות העמוסות מוכנים, עם משאפים מלאים ותוכנית מעודכנת.

מה עושים בזמן התקף אסתמה?

הצעדים הראשונים כתובים בתוכנית הפעולה של הילד, ולכן חשוב שהיא תהיה זמינה. העקרונות הכלליים, לפי שירות הבריאות הבריטי, הם להושיב את הילד זקוף, להרגיע אותו, ולתת את המשאף המקל דרך הספייסר לפי ההוראות שקיבלתם. אם אין שיפור, או שהמצב מחמיר, פונים מיד לעזרה רפואית.

אחרי כל התקף שהצריך שימוש מוגבר במשאף המקל, ובוודאי אחרי ביקור במיון, כדאי לקבוע ביקור אצל הרופא בימים הקרובים. התקף הוא מידע: הוא אומר שמשהו בטיפול או בסביבה צריך בדיקה.

אילו טעויות חוזרות על עצמן?

• הפסקת המונע כשהילד מרגיש טוב. לעיתים קרובות הילד מרגיש טוב בגלל המונע. הפחתה או הפסקה נעשות רק בתיאום עם הרופא.
• שימוש במונע רק בזמן התקף. הוא לא בנוי להקלה מהירה.
• משאף בלי ספייסר אצל ילד צעיר. רוב התרופה נשארת בפה ובגרון.
• משאף ריק. כדאי לבדוק את מונה המנות או לרשום מתי התחלתם משאף חדש.
• בלבול בין המשאפים. צבעי המשאפים שונים בין יצרנים. עדיף לזכור את השם ואת התפקיד, ולא רק את הצבע.

שאלות נפוצות

אין באמור תחליף לייעוץ רפואי, אבחון או טיפול. המידע כללי ונועד להסברה בלבד. יש להיוועץ ברופא לגבי כל שאלה רפואית, ולא להסתמך על תוכן באתר לצורך החלטה טיפולית. במצוקה נשימתית חריפה פנו למיון או חייגו 101.

ד״ר מרים אמונה אופק

מומחית לרפואת ילדים ומחלות ריאה בילדים. את ניסיונה צברה בבית החולים איכילוב, בשיבא תל השומר ובקופת חולים מאוחדת. כיום היא מקבלת במרפאתה הפרטית, עולם הריאות, ברמת השרון.

על הרופאה