קוצר נשימה במאמץ אצל מתבגרים, ובדיקת מאמץ לפני גיוס

מתי קוצר נשימה במאמץ הוא תקין?

כל אדם מתנשף כשהוא מתאמץ. זו התגובה התקינה של הגוף לדרישה מוגברת לחמצן, והיא חולפת בתוך דקות ספורות של מנוחה.

מה שמצדיק בירור הוא קוצר נשימה שאינו פרופורציונלי: נער שנעצר הרבה לפני חבריו, שזקוק לזמן התאוששות ארוך במיוחד, או שמתאר תחושה שהאוויר ”לא נכנס”. גם שינוי הוא סימן. מתבגרת שרצה בלי קושי לפני שנה ומתקשה עכשיו צריכה בדיקה.

תלונות נוספות שמופיעות יחד עם קוצר הנשימה עוזרות לכוון: שיעול אחרי הריצה, שריקה בנשימה, לחץ בחזה או תחושת מחנק בגרון.

מהן הסיבות השכיחות, ואיך מבדילים ביניהן?

שתי סיבות יכולות להתקיים יחד. מתבגר עם אסתמה יכול לסבול גם מחסימה של הגרון במאמץ, ואז המשאף עוזר רק חלקית. זו אחת הסיבות לכך שטיפול שלא עובד מצדיק חשיבה מחדש על האבחנה, ולא העלאת מינון.

איך יודעים אם זו אסתמה של מאמץ?

לפי ההנחיות של האיגוד האמריקאי למחלות ריאה, האבחנה של היצרות סימפונות במאמץ נקבעת על סמך שינוי בתפקודי הריאות שמתעורר במאמץ, ולא על סמך התסמינים. הסיבה לכך היא שהתסמינים אינם ספציפיים: יש מתבגרים עם תלונות אופייניות ובדיקה תקינה, ויש כאלה שכמעט אינם מתלוננים והבדיקה שלהם חיובית.

בבדיקה מודדים את תפקודי הריאות במנוחה, מבצעים מאמץ רציף ועצים, ומודדים שוב כמה פעמים בדקות שאחריו. ירידה של 10% ומעלה במדד FEV1 נחשבת ממצא חיובי. הפירוט המלא נמצא בעמוד תפקודי ריאות במאמץ.

כשהאבחנה מאושרת, הטיפול יעיל בדרך כלל, ורוב המתבגרים ממשיכים בפעילות מלאה.

איך מטפלים כשהאבחנה מאושרת?

ההנחיות ממליצות על משאף מרחיב סימפונות לפני המאמץ כטיפול הבסיסי. כשהתסמינים נמשכים למרות זאת, או כשהמשאף נדרש לעיתים קרובות, מוסיפים טיפול מונע יומי. לצד התרופות, חימום הדרגתי לפני הפעילות וכיסוי הפה והאף באוויר קר עוזרים לחלק מהמתבגרים.

ההתאמה אישית, והיא נעשית על ידי רופאה. מתבגרים בענפי ספורט תחרותיים צריכים לברר גם אילו אישורים נדרשים מהגוף המפקח על הענף.

מה זו חסימה של הגרון במאמץ?

בשיא מאמץ עצים, מיתרי הקול או הרקמות שמעליהם נסגרים חלקית במקום להיפתח. האוויר מתקשה להיכנס, נשמע קול חרחור בשאיפה, והמתבגר מרגיש לחץ בגרון. התופעה מוכרת בשמה האנגלי EILO.

במאמר סקירה על התופעה בילדים ובמתבגרים מתוארת הבעיה המרכזית: כשמייחסים את התסמינים בטעות לאסתמה, הילדים מקבלים טיפול באסתמה שאינו עוזר להם. המחברים מציינים שהתופעה נחשבה בעבר נדירה, אולי משום שלא זיהו אותה, ושאפשר לחשוד בה בדרך כלל לפי התמונה הקלינית האופיינית.

שלושה רמזים מעשיים: הקושי הוא בשאיפה ולא בנשיפה, הוא מופיע בשיא המאמץ ולא אחריו, והוא חולף מהר מאוד כשעוצרים.

בדיקת מאמץ לפני גיוס: מתי ולמה?

לקראת הגיוס עולות לא פעם שאלות שלא נבדקו שנים. נער שאובחן באסתמה בגיל שש ולא השתמש במשאף מאז, או נערה שמתקשה בריצות ואיש לא בדק למה. המצב הרפואי העדכני אינו תמיד תואם את מה שכתוב בתיק.

כדאי להפריד בין שני דברים:

• ההחלטה על הפרופיל שייכת לגורמים הרפואיים של צה״ל בלבד. הם קובעים אילו בדיקות נדרשות, היכן הן מתבצעות ואיך הן משוקללות. בדיקה במרפאה פרטית אינה קובעת פרופיל ואינה מבטיחה תוצאה כלשהי בתהליך.
• הבירור הרפואי חשוב בפני עצמו. מתבגר שיודע מה גורם לקוצר הנשימה שלו ומקבל טיפול מתאים מגיע לכל מסגרת, צבאית או אחרת, במצב טוב יותר.

מבחינה מעשית, מומלץ לברר מראש מול לשכת הגיוס או הרופא המטפל אילו מסמכים ובדיקות נדרשים, ולא להשאיר את הבירור לשבועות האחרונים. אבחון, התאמת טיפול ובדיקה חוזרת דורשים זמן.

מה עושים עד הבדיקה?

• לא מפסיקים להתאמן, אלא אם יש סימני אזהרה (בהמשך). הימנעות מפעילות מורידה את הכושר ומחמירה את התלונות.
• מתעדים. באיזה סוג מאמץ זה קורה, אחרי כמה זמן, כמה זמן נמשכת ההתאוששות, ומה מרגישים בדיוק.
• מצלמים. סרטון קצר של אירוע, עם הקול, עוזר מאוד להבחין בין קושי בשאיפה לקושי בנשיפה.
• מתחממים בהדרגה לפני מאמץ עצים.
• לא משתמשים במשאף של מישהו אחר כדי ”לבדוק אם זה עוזר”.

לקראת הבדיקה עצמה יש הנחיות הכנה, ואפשר לקרוא עליהן במאמר איך מתכוננים לבדיקת תפקודי ריאות.

אילו תסמינים במאמץ מחייבים בדיקה דחופה?

איך נראית בדיקת תפקודי ריאות במאמץ בפועל?

הבדיקה מתחילה בשיחה קצרה ובבדיקה גופנית. אחריה מבצעים ספירומטריה במנוחה, כדי לדעת מאיפה יוצאים. רק אז מתחיל המאמץ עצמו, בדרך כלל על הליכון או על אופני כושר, בעצימות שעולה בהדרגה עד שהנשימה נעשית כבדה באמת. המטרה היא להגיע למאמץ דומה לזה שמעורר את התסמינים בחיים.

אחרי המאמץ חוזרים על הספירומטריה כמה פעמים, במרווחים קבועים. היצרות סימפונות במאמץ מופיעה לרוב דווקא בדקות שאחרי הפעילות ולא בזמנה, ולכן החלק הזה חשוב לא פחות מהריצה. בחלק מהמקרים נותנים בסוף משאף מרחיב ובודקים אם הנשימה חוזרת לבסיס.

כל התהליך נמשך בדרך כלל פחות משעה וחצי. מגיעים בבגדי ספורט ובנעלי ריצה, אחרי ארוחה קלה. על ההכנה המעשית, כולל מה עושים עם משאפים לפני הבדיקה, אפשר לקרוא במדריך איך מכינים ילד לבדיקת תפקודי ריאות, ועל הבדיקה עצמה בעמוד בדיקת תפקודי ריאות במאמץ.

במה שונה בדיקת מאמץ מספירומטריה רגילה?

אצל מתבגר שנושם היטב במנוחה, ספירומטריה תקינה אינה שוללת בעיה שמופיעה רק בריצה. זו הסיבה שבודקים במאמץ. על ספירומטריה רגילה ועל הגיל שבו אפשר לבצע אותה יש פירוט במאמר על ספירומטריה לפי גיל.

מה התוצאות יכולות להראות?

יש כמה תשובות אפשריות, וכל אחת מובילה לכיוון אחר. ירידה משמעותית בזרימת האוויר אחרי המאמץ, שחוזרת עם משאף מרחיב, תומכת באבחנה של היצרות סימפונות במאמץ. במקרה כזה הצעד הבא הוא תוכנית טיפול, ולעיתים גם בירור של אסתמה שאינה מוגבלת למאמץ.

תוצאה תקינה, כשהמתבגר הגיע למאמץ אמיתי ובכל זאת חש קוצר נשימה, מכוונת לסיבות האחרות: כושר, דפוס נשימה, או הגרון. לעיתים הרופאה מבחינה בזמן הבדיקה בקול שאיפה צורמני או בנשימה מהירה ושטחית, ואלה רמזים חשובים בפני עצמם.

יש גם תוצאות שאינן חד משמעיות. מאמץ שלא היה חזק מספיק, יום שבו המתבגר היה מצונן, או שימוש במשאף לפני הבדיקה עלולים לטשטש את התמונה. במצב כזה ייתכן שיומלץ לחזור על הבדיקה או להשלים בדיקה מסוג אחר.

האם מתבגר עם היצרות סימפונות במאמץ יכול להמשיך בספורט?

ברוב המקרים כן. המטרה של האבחון והטיפול היא בדיוק לאפשר פעילות מלאה. ספורטאים רבים ברמה גבוהה מתמודדים עם היצרות סימפונות במאמץ ומתאמנים כרגיל, עם תוכנית שנבנתה מול רופא.

כמה הרגלים עוזרים לצד הטיפול: חימום הדרגתי של רבע שעה לפני מאמץ עצים, כיסוי הפה והאף בצעיף או במסכה בימים קרים ויבשים, והימנעות מאימון בחוץ בימים של זיהום אוויר גבוה או ספירת אבקנים גבוהה, כשיש רגישות. ענפים בסביבה חמה ולחה, כמו שחייה, נסבלים לעיתים טוב יותר מריצה בקור.

אם התסמינים נמשכים למרות טיפול שנלקח כהלכה, זו סיבה לחזור לרופאה. לפעמים מתברר שהטכניקה של המשאף אינה נכונה, ועל כך יש מדריך במאמר על משאף עם ספייסר. לפעמים מתברר שיש סיבה נוספת שלא זוהתה בהתחלה.

מה כדאי לרשום לפני הפגישה עם הרופאה?

רשימה קצרה מהבית חוסכת זמן בביקור ומחדדת את האבחנה:

• באיזה סוג מאמץ מופיע הקושי: ריצה ארוכה, ספרינט, שחייה, עלייה במדרגות.
• מתי בדיוק: בזמן המאמץ, בשיאו, או כמה דקות אחריו.
• איך זה מרגיש: קושי להכניס אוויר, קושי להוציא, לחץ בחזה, שיעול, קול בשאיפה.
• כמה זמן לוקח לחזור לנשימה רגילה.
• האם יש שיעול בלילה, נזלת אלרגית או אסתמה בעבר.
• אילו משאפים נוסו, ואם עזרו.

סרטון קצר מהטלפון של רגע הקושי, עם קול, שווה לפעמים יותר מכל תיאור. הוא עוזר במיוחד להבחין בין צפצוף מהריאות לבין קול שמגיע מהגרון.

איך הורים יכולים לעזור בלי להגדיל את החרדה?

מתבגר שמתנשף מול החברים עלול להתבייש, להימנע משיעורי ספורט או להסתיר את התסמינים. שיחה עניינית, בלי הפחדה, עוזרת לו לספר מתי זה קורה ואיך זה מרגיש. כדאי לשתף אותו בהחלטה על הבדיקה ולתת לו לדבר ישירות עם הרופאה.

במקביל, לא מוותרים על פעילות גופנית בגלל החשש. תנועה סדירה חשובה לבריאות הריאות ולמצב הרוח, וברוב המקרים אפשר להמשיך בה עם תוכנית מתאימה.

שאלות נפוצות

אין באמור תחליף לייעוץ רפואי, אבחון או טיפול. המידע כללי ונועד להסברה בלבד. יש להיוועץ ברופא לגבי כל שאלה רפואית, ולא להסתמך על תוכן באתר לצורך החלטה טיפולית. במצוקה נשימתית חריפה פנו למיון או חייגו 101.

ד״ר מרים אמונה אופק

מומחית לרפואת ילדים ומחלות ריאה בילדים. את ניסיונה צברה בבית החולים איכילוב, בשיבא תל השומר ובקופת חולים מאוחדת. כיום היא מקבלת במרפאתה הפרטית, עולם הריאות, ברמת השרון.

על הרופאה