איך מכינים ילד לבדיקת תפקודי ריאות?

מה מסבירים לילד, ואיך?

ילדים חוששים בעיקר ממה שאינם מכירים, ובמרפאות הם מצפים לזריקה. לכן המשפט החשוב ביותר הוא הפשוט ביותר: בבדיקה הזאת רק נושפים.

הסבר שמתאים לגילי חמש עד שמונה: ”נלך לרופאה שבודקת כמה חזק הריאות שלך יודעות לנשוף. תקבל צינור קטן, תיקח אוויר גדול ותנשוף לתוכו הכי חזק שאתה יכול, כמו כשמכבים נרות ביום הולדת. עושים את זה כמה פעמים, וזהו.”

לילדים גדולים יותר ולמתבגרים אפשר להסביר גם את המטרה: הבדיקה מראה אם דרכי האוויר פתוחות כמו שצריך, והיא עוזרת להחליט אם צריך טיפול ואיזה.

כדאי להימנע מהבטחות כמו ”זה ייקח דקה”. הבדיקה כוללת כמה ניסיונות, ולעיתים המתנה. עדיף לומר שיהיו כמה סיבובים, ושאפשר לנוח ביניהם.

איך מתרגלים בבית?

תרגול קצר ביום או יומיים שלפני עושה הבדל גדול, בעיקר אצל ילדים צעירים. שלושה משחקים שמלמדים את התנועה הנכונה:

• נרות. מדליקים כמה נרות, והילד מנסה לכבות את כולם בנשיפה אחת. אחר כך מרחיקים אותם מעט.
• שבשבת או בועות סבון. המטרה היא נשיפה ארוכה: לסובב את השבשבת כמה שיותר זמן בלי לקחת אוויר.
• פיסת נייר על השולחן. נושפים בבת אחת, ורואים כמה רחוק היא עפה.

שני דברים שכדאי להדגיש בתרגול: לוקחים אוויר גדול מאוד לפני הנשיפה, וממשיכים לנשוף גם כשנדמה שהאוויר נגמר. החלק השני הוא הקשה ביותר לילדים, והוא גם החשוב ביותר לבדיקה.

מה עושים עם המשאפים לפני הבדיקה?

זו השאלה שהכי חשוב לברר מראש, כי התשובה תלויה במטרת הבדיקה.

כלל אחד נכון תמיד: לא מפסיקים טיפול על דעת עצמכם. אם הילד נזקק למשאף ההקלה לפני הבדיקה כי הוא מתקשה לנשום, נותנים לו אותו ומעדכנים את המרפאה. הבריאות של הילד קודמת לבדיקה.

מה עושים ביום הבדיקה?

• לבוש. בגדים נוחים ורפויים, שאינם לוחצים על החזה או על הבטן.
• אוכל. להימנע מארוחה כבדה בשעתיים שלפני הבדיקה. ארוחה קלה מוקדם יותר רצויה, כי ילד רעב אינו משתף פעולה.
• פעילות. להימנע מפעילות גופנית מאומצת סמוך לבדיקה.
• עישון. מתבגרים שמעשנים, כולל סיגריה אלקטרונית, מתבקשים להימנע מכך לפני הבדיקה. זו גם הזדמנות טובה לדבר על זה עם הרופאה.
• זמן. להגיע כמה דקות לפני, כדי שהילד יירגע ויכיר את המקום. ילד שנכנס בריצה מהחניה מתנשף, והבדיקה מתעכבת.

מה מביאים?

1. כל המשאפים שהילד משתמש בהם, והספייסר.
2. רשימת תרופות נוספות, כולל תרופות לאלרגיה.
3. סיכומים רפואיים, צילומי חזה ותוצאות של בדיקות תפקודי ריאות קודמות, אם יש.
4. מים לשתייה.
5. לקטנים: חפץ מוכר שמרגיע.
6. לבדיקת מאמץ: בגדי ספורט ונעלי ריצה. הפרטים בעמוד תפקודי ריאות במאמץ.

מה אם הילד חולה ביום הבדיקה?

מעדכנים את המרפאה לפני שיוצאים מהבית. הצטננות קלה אינה מונעת בדרך כלל את הבדיקה. חום, שיעול חריף או התקף אסתמה פעיל משנים את התוצאות, ולעיתים עדיף לדחות. יש מצבים שבהם דווקא רוצים לבדוק את הילד כשהוא סימפטומטי, ולכן ההחלטה מתקבלת בשיחה ולא לבד.

איך עוזרים לילד בזמן הבדיקה עצמה?

כשההורה נמצא בחדר, התפקיד שלו פשוט: להיות רגוע ולתת לבודק להוביל. עידוד קולני מדי מבלבל ילדים, ותיקונים של ההורה (”לא ככה, יותר חזק”) מוסיפים לחץ.

אם ניסיון לא הצליח, לא מתנצלים בשם הילד ולא נוזפים בו. כמעט כל ילד זקוק לכמה ניסיונות, וזה חלק מהבדיקה. בסיום שווה לומר לו מה הוא עשה טוב, גם אם התוצאה לא הייתה מושלמת.

על מהלך הבדיקה ועל המדדים שמקבלים ממנה אפשר לקרוא בעמוד בדיקת תפקודי ריאות לילדים. אם הילד צעיר ואינכם בטוחים שהוא מוכן, יעזור המאמר מאיזה גיל עושים ספירומטריה.

מה קורה אחרי הבדיקה?

אין צורך בהתאוששות מיוחדת. הילד יכול לאכול, לחזור לגן או לבית הספר ולהמשיך ביום רגיל. אם ניתן משאף מרחיב במהלך הבדיקה, ייתכנו לזמן קצר דופק מהיר מעט או רעד קל בידיים. אלה תופעות מוכרות, והן חולפות מעצמן.

במרפאת עולם הריאות מקבלים את ההסבר על התוצאות מהרופאה באותו ביקור. כדאי לשאול שלוש שאלות: האם הבדיקה הייתה טובה מבחינה טכנית, מה היא מראה, ומה היא משנה בתוכנית הטיפול. אם משהו בהסבר לא היה ברור, מבקשים שיסבירו שוב. זו בדיוק המטרה של הביקור.

שמרו עותק של התוצאות. בבדיקה הבאה ההשוואה אליהן תהיה שווה יותר מכל מספר בודד.

אילו סוגים של בדיקות תפקודי ריאות יש לילדים?

רוב הילדים שמגיעים בפעם הראשונה עוברים ספירומטריה, לעיתים עם משאף מרחיב. פרטים על כל אחת מהבדיקות נמצאים בעמוד ספירומטריה לילדים ובעמוד בדיקת תפקודי ריאות במאמץ. כדאי לשאול מראש איזו בדיקה מתוכננת, כי ההכנה משתנה מעט ביניהן.

איך מתאימים את ההכנה לגיל הילד?

גיל הגן. ילדים בני חמש ושש מצליחים לבצע ספירומטריה בחלק גדול מהמקרים, אבל קשב קצר הוא האתגר העיקרי. ההסבר צריך להיות קצר ומשחקי: "נכבה נרות ענקיים". אל תספרו להם יותר מדי ימים מראש, כדי לא לבנות ציפייה מלחיצה. כדאי שיגיעו ערים, לא רעבים, ולא בשעת המנוחה הרגילה שלהם.

בית הספר היסודי. בגיל הזה ילדים אוהבים לדעת מה יקרה. אפשר להראות סרטון קצר של הבדיקה, ולהסביר שהמחשב מראה גרף שזז לפי הנשיפה שלהם. ילדים רבים נהנים מהאתגר ומבקשים לנסות "לשבור שיא".

מתבגרים. הם צריכים בעיקר מידע ישיר ותחושה של שליטה. הסבירו למה הבדיקה נעשית ומה היא יכולה לענות, ותנו להם לשאול את הרופאה בעצמם. מתבגרים שמגיעים לבדיקת מאמץ לפני גיוס או לפני ספורט תחרותי ימצאו מידע נוסף במאמר על קוצר נשימה במאמץ אצל מתבגרים.

על הגיל שבו אפשר להתחיל לבצע ספירומטריה בכלל יש פירוט במאמר מאיזה גיל עושים ספירומטריה.

מה עושים עם ילד שחושש מהבדיקה?

חשש הוא טבעי, במיוחד אצל ילדים שחוו פרוצדורות כואבות. הדבר הראשון שכדאי לומר להם בבירור הוא שאין מחטים ואין כאב. הבדיקה כולה מתבססת על נשימה.

כמה דברים שעוזרים: להגיע בזמן ולא בלחץ, להביא צעצוע או חפץ מוכר, לתת לילד לגעת בפומית ובאטב האף לפני שמתחילים, ולשבת לידו. ילדים קולטים מהר את המתח של ההורים, ולכן טון רגוע ונינוח של ההורה משפיע לא מעט.

אם הילד מסרב בכל זאת, לא מכריחים. לפעמים מספיק לראות את ההורה מנסה ראשון. לפעמים עדיף לקבוע מועד אחר. בדיקה שבוצעה בכפייה היא בדרך כלל גם בדיקה פחות אמינה.

איך יודעים שהבדיקה הצליחה?

לבדיקת ספירומטריה יש קריטריונים טכניים מוגדרים. המכשיר והבודקת בוחנים אם הנשיפה התחילה בבת אחת, אם היא נמשכה מספיק זמן, ואם כמה נסיונות יצאו דומים זה לזה. לכן מבקשים מהילד לחזור על הנשיפה כמה פעמים, ואין בזה שום סימן לבעיה.

כשהבדיקה אינה עומדת בקריטריונים, התוצאה מפורשת בזהירות, ולעיתים מומלץ לחזור עליה. זה שכיח בבדיקה הראשונה אצל ילדים צעירים, ובדרך כלל משתפר בפעם הבאה. כדאי לשאול בסוף הבדיקה אם התוצאה הייתה תקינה מבחינה טכנית, עוד לפני שמדברים על המשמעות שלה. תשובה כנה לשאלה הזו עוזרת להבין כמה משקל לתת למספרים, ואם כדאי לתכנן בדיקה חוזרת בעוד כמה שבועות או חודשים.

רשימת בדיקה: מה לעשות יום לפני הבדיקה?

• לברר מול הרופאה המפנה אם צריך להפסיק משאף כלשהו, ומתי.
• לתרגל פעם אחת נשיפה ארוכה, בלי להתיש את הילד.
• להכין בגדים נוחים שאינם לוחצים על הבטן והחזה, ובגדי ספורט אם מדובר בבדיקה במאמץ.
• לאסוף את המשאפים, הספייסר ורשימת התרופות לתיק.
• להוסיף תוצאות של בדיקות קודמות ומכתבי שחרור, אם יש.
• לתכנן ארוחה קלה לפני הבדיקה, לא כבדה.
• אם הילד התחיל להיות חולה, להתקשר ולשאול אם לדחות.

מי שרוצה לוודא שהילד משתמש נכון במשאף, לקראת הבדיקה או בכלל, ימצא מדריך במאמר על משאף עם ספייסר.

אילו טעויות נפוצות כדאי להימנע מהן?

• להפסיק משאפים על דעת עצמכם. לעיתים זה נדרש ולעיתים לא, וההחלטה נעשית מול הרופאה המפנה.
• להגיע עם ילד עייף או רעב. נשיפה חזקה דורשת אנרגיה ושיתוף פעולה.
• לתרגל יותר מדי. ילד שמתאמן שוב ושוב עלול להגיע לבדיקה משועמם או מתוסכל.
• להבטיח פרס על תוצאה. עדיף לשבח את המאמץ. התוצאה אינה בשליטת הילד, ולחץ סביבה פוגע בדרך כלל בריכוז.
• לשכוח מסמכים קודמים. ההשוואה לבדיקות קודמות היא חלק מרכזי מהפענוח.
• לקבוע בדיקה ביום עמוס. ילד שמגיע ישר ממבחן, מחוג או מטיול מתקשה להתרכז. עדיף בוקר רגוע או שעה שבה הוא בדרך כלל ער וסבלני.
• לדבר על הבדיקה כמבחן. אין הצלחה או כישלון, יש רק מידע שעוזר לטיפול.

אם הבדיקה נעשית כחלק מבירור של שיעול ממושך, כדאי לקרוא גם את המאמר מתי שיעול מצריך רופא ריאות.

שאלות נפוצות

אין באמור תחליף לייעוץ רפואי, אבחון או טיפול. המידע כללי ונועד להסברה בלבד. יש להיוועץ ברופא לגבי כל שאלה רפואית, ולא להסתמך על תוכן באתר לצורך החלטה טיפולית. במצוקה נשימתית חריפה פנו למיון או חייגו 101.

ד״ר מרים אמונה אופק

מומחית לרפואת ילדים ומחלות ריאה בילדים. את ניסיונה צברה בבית החולים איכילוב, בשיבא תל השומר ובקופת חולים מאוחדת. כיום היא מקבלת במרפאתה הפרטית, עולם הריאות, ברמת השרון.

על הרופאה