מה בודקת ספירומטריה?
בספירומטריה שואפים אוויר עד מילוי הריאות, ואז נושפים אותו החוצה בכל הכוח ועד הסוף. המכשיר רושם את הנשיפה כעקומה, וממנה מחשבים כמה מדדים. הערכים מושווים לערכים הצפויים לפי גיל, גובה ומין, ולכן מודדים את גובה הילד בתחילת הבדיקה.
| המדד | מה הוא מודד | מה אפשר ללמוד ממנו |
|---|---|---|
| FVC | נפח האוויר הכולל שננשף בנשיפה מאומצת אחת | ערך נמוך יכול להעיד שהריאות אינן מתמלאות או אינן מתרוקנות כצפוי |
| FEV1 | נפח האוויר שננשף בשנייה הראשונה | יורד כשדרכי האוויר מוצרות, למשל באסתמה שאינה מאוזנת |
| היחס FEV1/FVC | איזה חלק מהאוויר יוצא כבר בשנייה הראשונה | יחס נמוך מכוון להפרעה חסימתית, כלומר היצרות של דרכי האוויר |
| תגובה למרחיב סימפונות | השינוי במדדים אחרי משאף מרחיב | שיפור ברור תומך בהיצרות הפיכה, כפי שרואים באסתמה |
מספר בודד אינו אבחנה. את התוצאות מפרשים יחד עם הסיפור הקליני והבדיקה הגופנית, וזו הסיבה שבמרפאה מקבלים הסבר מרופאת ריאות באותו ביקור ולא דף מספרים.
איך קוראים את תוצאות הבדיקה?
בדוח הבדיקה מופיעים לכל מדד שלושה נתונים: הערך שנמדד, הערך הצפוי לילד באותו גיל, גובה ומין, והיחס ביניהם. כמה דברים שכדאי לדעת לפני שמסתכלים על המספרים:
- ”תקין” הוא טווח. ילדים בריאים שונים זה מזה, ולכן אין מספר אחד נכון. ערך מעט נמוך מהממוצע יכול להיות תקין לגמרי.
- הנשיפה הטובה ביותר היא שנחשבת, ולא הממוצע של הניסיונות.
- איכות הבדיקה קודמת לתוצאה. נשיפה קצרה או מהוססת נותנת ערכים נמוכים שאינם משקפים את הריאות. בודק מנוסה מזהה זאת לפי צורת העקומה.
- המגמה חשובה מהמדידה הבודדת. במעקב, השוואה לבדיקה הקודמת של אותו ילד מלמדת יותר מהשוואה לממוצע האוכלוסייה.
מה ההבדל בין הפרעה חסימתית להפרעה מגבילה?
אלה שני הדפוסים העיקריים שספירומטריה יודעת להראות.
הפרעה חסימתית פירושה שהאוויר מתקשה לצאת, כי דרכי האוויר מוצרות. הנפח הכולל שמור, אבל הנשיפה איטית, ולכן המדד של השנייה הראשונה נמוך ביחס לנפח הכולל. זה הדפוס האופייני לאסתמה שאינה מאוזנת, והוא משתפר לעיתים קרובות אחרי משאף מרחיב.
דפוס מגביל פירושו שהנפח הכולל קטן מהצפוי, והאוויר שנמצא יוצא בקצב תקין. ספירומטריה יכולה לעורר חשד לדפוס כזה, אבל אינה מספיקה כדי לקבוע אותו. לשם כך נדרשות בדיקות נפחים מלאות, שנעשות במעבדות לתפקודי ריאות.
אצל ילדים, הסיבה השכיחה ביותר ל”דפוס מגביל” בספירומטריה היא פשוט נשיפה שלא בוצעה עד הסוף.
מהם ערכים תקינים בספירומטריה אצל ילדים?
הורים מחפשים לרוב מספר אחד, כמו ”FEV1 של 80 אחוז”. בפועל, אצל ילדים אין סף אחד שמתאים לכולם. כל מדד מושווה לערך הצפוי לילד באותו גיל, גובה ומין, לפי טבלאות ייחוס בין־לאומיות שנבנו ממדידות של אלפי אנשים בריאים, מגיל 3 ועד גיל מבוגר.
לפי התקן המשותף של האיגודים האירופי והאמריקאי לרפואת ריאות, ערך נחשב נמוך כשהוא נמצא מתחת ל”גבול התחתון של התקין”. זהו הגבול שמתחתיו נמצאים רק כחמישה אחוזים מהאנשים הבריאים. בדוחות רבים הוא מופיע כ־LLN, ולפעמים גם כציון תקן (z-score). אחוז מהצפוי עדיין מופיע בדוחות, אבל הוא מדויק פחות, בעיקר אצל ילדים צעירים ונמוכים.
| מה כתוב בדוח | מה זה אומר | מה חשוב לזכור |
|---|---|---|
| ערך נמדד (Measured) | מה הילד נשף בפועל, בנשיפה הטובה ביותר | תלוי באיכות הנשיפה. נשיפה חלשה נותנת ערך נמוך מהאמיתי |
| ערך צפוי (Predicted) | הממוצע של ילדים בריאים באותו גיל, גובה ומין | זה ממוצע, לא יעד. רבים מהילדים הבריאים מעליו או מתחתיו |
| אחוז מהצפוי (%Pred) | הערך הנמדד חלקי הצפוי | מספר נוח, אבל אינו קובע לבדו אם הערך תקין |
| גבול תחתון (LLN) או z-score | האם הערך נמצא בטווח של רוב הבריאים | זה המדד שלפיו מחליטים אם ערך נמוך |
| שינוי אחרי משאף | כמה המדדים השתפרו אחרי מרחיב סימפונות | שיפור ברור תומך בהיצרות הפיכה |
מכיוון שמדובר בטווחים, שני ילדים עם אותו מספר יכולים לקבל פירוש שונה. התוצאה נקראת תמיד יחד עם צורת העקומה, עם איכות הביצוע ועם הסיפור הקליני. לכן כדאי לא לפרש דוח לבד, ולשאול את הרופאה מה המספרים אומרים על הילד שלכם.
מאיזה גיל אפשר לעשות בדיקת תפקודי ריאות?
ספירומטריה סטנדרטית מתאימה בדרך כלל מגיל 5 עד 6, כשהילד מסוגל להבין את ההוראות ולשתף פעולה עם הנשיפות. הגיל אינו גבול חד. יש ילדים בני חמש שמבצעים בדיקה מצוינת, ויש בני שבע שצריכים ניסיון נוסף.
מחקרים הראו שגם חלק מהילדים בגילי 3 עד 5 מצליחים לבצע נשיפות אמינות, בעיקר עם בודק מנוסה והדרכה מותאמת. אצל צעירים יותר מעריכים את הנשימה בדרכים אחרות, ומתאימים את הבירור לגיל. הרחבה: מאיזה גיל עושים ספירומטריה, ומה עושים לפני כן.
לבדיקה אין גבול גיל עליון. במרפאה מתבצעות בדיקות תפקודי ריאות גם למבוגרים, כך שגם ההורים יכולים להיבדק באותו מקום.
איך מתבצעת הבדיקה, שלב אחר שלב?
- מודדים גובה ומסבירים לילד מה הולך לקרות, במילים שלו.
- מתרגלים את הנשיפה בלי המכשיר: שאיפה גדולה, ואז נשיפה חזקה וארוכה, כמו כיבוי של הרבה נרות בבת אחת.
- נושפים לתוך פייה חד־פעמית. לעיתים מניחים אטב רך על האף כדי שהאוויר לא יברח דרכו.
- חוזרים כמה פעמים. לפי התקן המקצועי נדרשות לפחות שלוש נשיפות תקינות ועקביות, ולכן הילד ינשוף כמה פעמים עם מנוחה ביניהן.
- לפי הצורך, בודקים תגובה למשאף. נותנים מרחיב סימפונות דרך ספייסר, ממתינים כרבע שעה ונושפים שוב.
הנשיפות עצמן אורכות דקות ספורות. ביקור שכולל בדיקה חוזרת אחרי משאף אורך יותר, בגלל ההמתנה. הבדיקה אינה כואבת. היא דורשת מאמץ, ולעיתים גורמת לסחרחורת קלה או לשיעול שחולפים מהר.
איך מתכוננים לבדיקת תפקודי ריאות?
הכנה נכונה חוסכת בדיקה חוזרת. אלה הכללים המקובלים, ובתיאום התור תקבלו הנחיות שמתאימות לילד שלכם:
- לבוא בבגדים נוחים שאינם לוחצים על החזה והבטן.
- להימנע מארוחה כבדה בשעתיים שלפני הבדיקה.
- להימנע מפעילות גופנית מאומצת סמוך לבדיקה.
- לשאול מראש אם להפסיק משאפים לפני הבדיקה ולכמה זמן. לא מפסיקים טיפול בלי הנחיה.
- להביא את המשאפים ואת הספייסר שהילד משתמש בהם.
- אם הילד חולה, עם חום או שיעול חריף, כדאי לעדכן את המרפאה. לפעמים עדיף לדחות.
ההכנה החשובה ביותר היא רגשית. ילד שיודע מראש שמדובר ב”משחק נשיפות” ולא בזריקה מגיע רגוע ומשתף פעולה. המדריך המלא: איך מכינים ילד לבדיקת תפקודי ריאות.
מתי דוחים את הבדיקה?
ספירומטריה היא בדיקה בטוחה, אבל היא כרוכה במאמץ ובעליית לחץ בחזה ובבטן. לפי התקן המקצועי, יש מצבים שבהם שוקלים לדחות אותה, ובהם ניתוח שנעשה לאחרונה בעיניים, בחזה או בבטן, דליפת אוויר מהריאה (פנאומוטורקס) בתקופה האחרונה, או שיעול דמי שסיבתו אינה ידועה.
מחלה חריפה עם חום אינה מסוכנת לבדיקה, אבל משבשת את התוצאה ועלולה להדביק אחרים. אם אחד מהמצבים האלה רלוונטי לילד שלכם, עדכנו את המרפאה בתיאום התור.
איך מכינים את הילד עצמו לספירומטריה?
ילדים משתפים פעולה כשהם יודעים מה מחכה להם. כמה דברים שעוזרים בבית, יום או יומיים לפני:
- לספר בפשטות. ”נלך לרופאה שבודקת כמה חזק אתה נושף. אין זריקות ואין כאב.”
- לתרגל משחקי נשיפה. כיבוי נרות של עוגה מדומה, בועות סבון, או נשיפה על כדור נייר לאורך השולחן. המטרה היא נשיפה חזקה שנמשכת עד הסוף.
- להסביר על האטב באף. ילד שיודע מראש שישימו לו ”קליפס רך” על האף לא נבהל ממנו.
- לא להבטיח שזה ייגמר בשנייה. עדיף לומר שינשוף כמה פעמים, עם מנוחה בין הפעמים.
- לבוא בזמן ולא רעבים או עייפים. ילד עייף מתקשה להתרכז בהוראות.
אם הבדיקה לא מצליחה בפעם הראשונה, זה קורה, וזה לא כישלון. לפעמים מספיקה הפסקה קצרה, ולפעמים קובעים ניסיון נוסף. עוד רעיונות במדריך איך מכינים ילד לבדיקת תפקודי ריאות ובמאמר מאיזה גיל עושים ספירומטריה.
מתי צריך בדיקת תפקודי ריאות?
ספירומטריה היא כלי העבודה הבסיסי של רפואת הריאות. משתמשים בה בעיקר במצבים הבאים:
- חשד לאסתמה ומעקב אחר איזון אסתמה ידועה.
- בירור שיעול ממושך או קוצר נשימה.
- מעקב במחלות ריאה כרוניות, כמו סיסטיק פיברוזיס, ברונכיאקטזיות או מחלת הריאות של פגים.
- בדיקת בסיס לפני בדיקת מאמץ. כשהתלונות מופיעות רק בפעילות, ממשיכים לתפקודי ריאות במאמץ.
בדיקה תקינה היא מידע בעל ערך. לפעמים היא מה שמאפשר להרגיע, ולפעמים היא מכוונת את הבירור לכיוון אחר.
אילו בדיקות תפקודי ריאות נוספות קיימות?
ספירומטריה היא נקודת ההתחלה. לפי השאלה הרפואית, אפשר להוסיף לה בדיקות נוספות:
- בדיקה חוזרת אחרי מרחיב סימפונות, שמראה אם ההיצרות הפיכה.
- תפקודי ריאות במאמץ, כשהתלונות מופיעות בפעילות.
- תבחיני גירוי אחרים ובדיקות של סמני דלקת באוויר הננשף, שמסייעים באבחון אסתמה במקרים לא ברורים.
- בדיקות נפחים ודיפוזיה, שמודדות את נפח הריאות המלא ואת מעבר הגזים. הן נעשות במעבדות ייעודיות, ונדרשות לעיתים רחוקות בילדים.
במרפאת עולם הריאות מתבצעות ספירומטריה ובדיקת תפקודי ריאות במאמץ. כשנדרשת בדיקה אחרת, מקבלים הפניה למקום המתאים והסבר מה היא אמורה לענות.
